<h1>תשובות בעלי התוספות נספח א' — תשובת מהר"ם מרוטנבורג</h1>
<h2>דף לח.</h2>
[יומא פ"ח ע"א] ההיא ר' יוסי בר' יהודה היא. תימא א"כ לא משכחת תנא דסבר כרב, דהא איכא למימר לעולם תפילת נעילה ביום, והא דקאמר ת"ק טובל והולך עד המנחה ותו לא, היינו בדצלי, ואית ליה טבילה בזמנה לאו מצוה, ומנא לן דאיכא תנא דסבר כרב, דתנא ופליג אברייתא דאור יום הכפורים. וי"ל אע"ג דמעיקרא הוה בעי לאוקומא ברייתא דלעיל בדיצלי, משום דקשי ליה דר' יוסי אדר' יוסי, במסקנא דלא צריכין להכי לא מיתוקמא אלא בדלא צלי. וכן משמע פשט דברייתא דקתני עד המנחה, דמשמע דלא צלי אלא תפילת המנחה, ולא טביל, משום דסבירא ליה כרב דאמר תפילת נעילה בלילה. ור' יוסי אומר טובל והולך כל היום כולו משם דפליג אדרב, (אימ') [אי נמי] משום טבילה בזמנה מצוה, (אלא) [ולא] משום תפילת נעילה, דאיפשר לצלויי באורתא כרב. ולפי זה תרוייהו כרב, וברייתא דלעיל דאור יום הכיפורים דלא כוותיה, והיינו תנאים, או ת"ק ור' יוסי ות"ק דידיה, כדפרישית. ולפי מנהג שלנו דלא פטרינן של ערבית בשל נעילה, אלמא לא קיימא לן כרב, יש (להרהר ברב) להתפלל של נעילה ביום. ונראה לי להביא ראייה למנהג שלנו דלית הילכתא כרב, מדגרסינן בירושלמי דפר' תפלת השחר [ברכות פ"ד ה"א], נעילה מהו שתפטור של ערבית, רבא ורב הונא בשם רב, נעילה פוטרת של ערבית. א"ל רבא לרב הונא היאך הוא מזכיר של הבדלה, פי' אם לא יתפלל של ערבית כלל (כלל), אלא בשל נעילה יפטור של ערבית, נמצא שלא יוכל להבדיל בתפילה, ומצוה הוא להבדיל בתפילה, אע"פ שמבדיל כמו כן על הכוס. א"ר יונה לר' בא היאך פוטרות י"ח, פי' גם הוא הקשה אמילתיה דרב דאמר תפילת נעילה פוטרת של ערבית. א"ל ולאו כבר איתותבת מילתיה. א"ל ובגין דאיתותבת תיבט'. פי' וכי מפני שהשיב אמילתיה תיבטל לגמרי ולא נדחוק ליישבה. א"ר יוסי מה דאקשי ר' בא קשי יאות, מה דאקשי ר' יונה לא קשי יאות, קל הקלו עליו מפני תעניתו שיהו שבע פוטרות י"ח. פי' לפי שהוא בתענית הקלו לקצר תפילתו כדי שימהר לאכול, אבל מאי דאקשי ר' בא ודאי קשה (דבשביל לאכול אבל מאי דאקשי ר' בא ודאי קשה) דבשביל למהר אכול לא היה להם לבטל הבדלה שבתפילה. ר' אבא בר ממלא מר לחבריא מריי מן כולהון שמעית שאין תפילת נעילה פוטרת של ערבית. פי' מדר' בא ור' יונה שהקשו על דברי רב, ומרב הונא שקיבל קושית ר' בא ולא תירץ לו כלום, ומדר' יוסי דאמר מאי דאקשי ר' בא קשי יאות, שמעית דכולהון לא סבירא להו הא דרב. אמ' ר' יוסי בר' בון וכן תני ר' חייא בכל יום אדם מתפלל י"ח, במוצאי שבת ובמוצאי יום הכיפורים ובמוצאי תענית ציבור, אלמא משמע בהדיא דלית הילכתא כוותיה דרב. א"כ יש ליזהר שלא להתפלל תפילת נעילה אלא ביום, דהא בהא תליא, דהא דמאן דלית ליה דרב צריך להתפלל אותה ביום, כדמשמע בשמעתין. ואפילו כשמתפללין אותה ביום (מ"מ כדמשמע ואפי' כשמתפללין אותה ביום) מ"מ יש ליזהר שלא (וישבו) [ישהו] בה בקרובות ובסליחות עד הלילה, כדי שיהו הכהנים נושאים את כפיהם ביום. דאין נשיאות כפים בלילה. דגר' בירושלמי דפ' תפילת השחר [ברכות שם] ובירושלמי דפר' בתרא דתענית [ה"א] אימתי היא נעילה, רבנן דקיסרין אמרין (אמרי') איתפלגין רב ור' מתני', רב אמר בנעול שערי שמים, פי' בלילה, ור' מתנ' אמר בנעילת שערי היכל, שזהו ביום לאחר הקטרת קטורת והדלקת נרות. א"ר יודן ענתורדיא, פי' העינתותי, מתניתין מסייעין לר' יוחנן, בג' פרקים הכוהנים נושאים כפיהם ד' פעמים ביום, בשחרית במוסף במנחה ובנעילת שערים, בתעניות ובמעמדות וביום הכיפורים. אית לך מיה' נעילת שערי שמים. פי' בתרוייהו איתקש נשיאת כפיים לשירות, דכת' [דברים י'] לשרתו ולברך בשמו, מה שירות ביום אף נשיאות כפים ביום. אלמא דתפילת נעילה ביום מדנושאין כפיהם בנעילה. אחוהי דאימיה דרב אדא הוה צייר גולתיה דרב ביו' צמיא רבא, פי' היה שומר טליתו, א"ל כד חזאי שימשי בריש דיקלי, הב לי גלותי דניצלי נעילת שערים. פי' שרצה להתעטף בה משום הכון לקראת א'היך ישראל, ולהתפלל מבעוד יום תפילת נעילה. ופריך בירושלמי, מיחלפא שיטתיה, תמן הוא אמר בנעילת שערי שמים. פי' בלילה, וכה אמר בנעילת שערי היכל, פי' שרוצה להתפלל מבעוד יום. אמר ר' מתנא על ידי דהוה רב מאריך בצלותיה סגין הוה מגיע בנעילת שערי שמים. פי' סוף תפילת נעילה של(א)[ו] היתה נמשכת עד הלילה, לפי שהיה מאריך בתפילתו. מזה משמע כמו כן דלית הילכתא כרב, דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן. ושוב ראיתי בדברי רבי' אבי העזרי וכת' דנהוג עלמא כרב שמתפללין בלילה. ואדרבה אני אומר דנהוג דלא כוותיה מדלא מצלו של נעילה ושל ערבית, וא"כ גם ביום יש להתפלל דווקא בנעילה. ולרב ודאי קשיא מתניתין. וליכא למימר דרב סבירא ליה כרב יהושע דפר' בתרא דתענית [כ"ו ע"ב] דאמר אין נשיאות כפים במנחה ובנעילה, דהא רב פסק התם כרבי מאיר דאמר שחרית ומוסף מנחה ונעילה יש בהן נשיאות כפים (ובנעילה). ודוחק לומר דרב סבירא ליה יש נשיאת כפים בלילה, כיון דבירושלמי [שם ושם] מקשה כל כך בפשיטות, אית לך מימ' נעילת שערי שמים, משמע דליכא מאן דפליג בהא. ונראה דודאי התפילה ביום ונמשכת היא עם נשיאת כפים שלה עד הלילה. ומיהו פשטה דמתניתין אתיא כר' יוחנן דודאי נשיאו' כפים בסוף התפלה היא כדרך שאנו עושים, ואין לאחר כל כך סמוך ללילה, כמו שירות שאין מאחרין אותה כל כך סמוך ללילה, דהא איכא קטורת ונרות שהם ביום אחר התמיד. ולפי זה אפילו רב מודה שאין נשיאות כפים בלילה, והנושאים כפיהם בלילה עושים דלא כרב ור' יוחנן. וכן מצאתי שוב כתוב בשם רבינו שב"ט כדבריי דאין נשיאות כפים בלילה. וכן מצאתי בתוספ' רבינו יהודה זצ"ל דאין להתפלל תפילת נעילה אלא ביום, ואין נשיאות כפים אלא ביום. ובספר אלפסי כתב בבתר מילתא דרב, והאידנא נהוג עלמא לצלויי תפילת ערבית אחר נעילה, משמע דסבירא ליה דלא כרב.
עוד יש לי להביא ראייה אפילו מתלמוד שלנו דאין נשיאות בלילה, מדגר' בפ' ואילו נאמרין [סוטה ל"ח ע"א] כה תברכו בעמידה, או אינו אלא אפילו בישיבה, נאמר [במדבר ו'] כה תברכו, ונאמ' להלן [דברים כ"ז] אלה יעמדו וגומ' מה להלן בעמיד' אף כאן כו'. ר' נתן או' אינו צריך (הכי) [הרי] הוא א[ו]מר לשרתו ולברך בשמו מה (מה) משרת בעמידה. ותו קאמר התם מקיש בניו לו. מה הוא בנשיאות כפים אף בניו, דלא תימא דווקא כהן גדול, כדאשכחן באהרן, דכתי' [ויקרא ט'] וישא אהרן את ידיו וגו', וכת' [דברים י"ח] כל הימים לאפוקי, דלא תימא דווקא ראש חודש ועבודת ציבור דראש חודש כי התם, ואיתקש ברכה לשירות. וכיון דלכל מילי מקשינן ברכה לשירות, אין היקש למחצה, ונימא נמי מה שירות ביום אף מברך ביום. וליכא למימר דליהוי אפי' בלילה דהא אשכחן שירות בלילה, כגון הקטרת איברים. הא ליתא דהא שירות דקרא מיירו בשירות שהיו אומרים על הקרבן, כדאמ' בפ' (בתרא) [שני] דערכין [י"א ע"א] אמר רב יהודה אמר שמואל מניין לעיקר שירה מן התורה, דכתיב [דברים י"ח] ושרת בשם ה' אלקיו, איזהו שירות שבשם, הוה אומר שירה. ואימא נשיאת כפים, ומשני מדכתיב לשרתו ולברך בשמו, היינו שיר שעל הקרבן. וההוא לא הוה אלא ביום, כדאמ' התם מה כפרה ביום אף שירה ביום. והשתא נמי לא תיקשי כהן בעל מום לא ישא את כפיו כי היכי דפסיל לשירות, דלמאי דפרישי' ניחא, דשירות דקרא היינו שירה שעל הקרבן, וההוא בלויים הוא שאין המום פוסל בהם, אלא בשנים באהל מועד שבמדבר, ולדורות נפסלין בקול, כדאיתא בספ"ק דחולין [כ"ד ע"א]. וליכא למימר נילף כהנים לנשיאת כפיים דליפסלו נמי בהא מדאיתקש ברכה לשירות, דהא לא קשיא דלעניין שנים במדבר איכא מיעוט' וזאת אשר ללויים [במדבר ח'] ולא לכהנים. ובקול לדורות איכא נמי מיעוטא, ויהי כאחד למחצצרים ולמשוררים להשמיע קול אחד [דה"ב ה'], דמשמע למחצצרים ולמשוררים אין, לכהנים לא. ועוד דלא מסתבר למדרש הקול משאר מילי דנפקא לן מדברת תור'. מיהו בירושלמי דתעני' פרק בתרא [עיי"ש ה"א] איכא מאן דיליף דשבור פסול לישא כפיו מדאיתקש ברכה לשירות, ופריך א"כ יהא בעל מום פסול לישא כפיו מההיא היקישא אלמה תניא ואם היה דש בעירו מותר, ולא משני מידי. וטובא איכא כי האי גוונא בירושלמי דפריך ולא משני מידי, ולא חש להאריך. ולפרושי ניחא, דלא איתקש לשירות דעבודה אלא לשיר שעל הקרבן, וההוא לא פסיל ביה מומין. אי נמי מאן דיליף מירושלמי מדאיתקש ברכה לשירות, ע"כ היינו שירות דעבודה דאשכחן דפסלא פריך ליה שפיר, אבל לגמרא דידן דיליף ברכה בהיקש [פסלי] ביה שיכרות, אבל משירות דשיר לא מצי יליף, דהא לא אשכחן דפסלא ביה שיכרות, ולהכי פריך ליה שפיר. אבל לגמרא דידן דיליף ברכה והיקש משיר שעל הקרבן, לא קשיא מידי ההיא שעל הקרבן, א"כ מאי האי דקאמ' קשיא דירושלמי(ם) כדפריך. וא"ת למאי דפרישית דלכל מילי מקשי' דנשיאת כפים לשירות דשיר שעל הקרבן, בפ' ואילו נאמרין [סוטה ל"ח ע"א], יכול אף בגבולין, פי' בשם המפורש, נאמר את שמי וגו'. והיכי הוה ס"ד למימר אף בגבולין בשם המפורש, אמאי לא ילפינן ברכה משירות, מה להלן במקדש דווקא, אף כאן. י"ל דלהכי הוה ס"ד למימר אף בגבולין משום דאיכא ג' עשה, כה תברכו, אמור להם, ושמו את שמי, והוה סד"א דכל היכא דאיכא למדרש דרשי', ולא מוקמינ' ליה לעשה יתירה, ונימא חד מינייהו איצטריך לומר אף בגבולין, לאפוקי דלא תאמר במקדש דווקא, מהיקי' דברכה לשירות, להכי איצטריך ג"ש, נאמ' כאן ושמו את שמי, ונאמ' להלן [עי' דברים י"ב] לשים את שמי שם, מה להלן בבית הבחירה כו'. ומהשתא מוקמי' קרא לעשה יתירי, כיון דליכא למדרש מינייהו מידי. עכ"ל מורי אחי הר"ם שלי"ו.
